פורומים
ראשיפורום כלכלהתורת המחירים ב' - חלק רביעי וחלק חמישי
דניאל
האוניברסיטה העברית
תורת המחירים ב' - חלק רביעי וחלק חמישי

שוב שלום,


מה שלומכם?


כמו הסטודנטים במרתון בבן גוריון, גם לי יש לי לא מעט שאלות בנוגע לחלק החמישי. או שהוא לא היה ברור, או שאני לא הייתי מרוכז. כך או כך, אשמח להתייחסותכם :) 


1.) חלק רביעי, אוליגופול, מודל סטקלברג: עבור אותה שאלה בדיוק, כשאנחנו עוברים ממודל קורנו למודל סטקלברג, האם הפירמה שנהייתה מובילה תמיד תרצה לייצר כמות שווה או גדולה יותר במודל סטקלברג בהשוואה לכמות שהיא בחרה לייצר במודל קורנו? כלומר, האם יכול להיות מצב שבו המעבר למודל סטקלברג יגרום לפירמה שנהייתה מובילה לייצר דווקא כמות קטנה יותר?


2.) חלק רביעי, אוליגופול, מודל ברטרנד, דקה 15:00: הפתרון של להתייחס לפירמה 1 כמונופול. מה נורות האזהרה שצריכות לגרום לי להבין שהפתרון עלול להיות פתרון של מונופול? כשהכמויות תלויות ויורדות במחיר? כשהעלות השולית של פירמה אחת קטנה מהעלות השולית של הפירמה השנייה?


3.) חלק חמישי, א-סימטריה באינפורמציה, שוק הלימונים, דקה 05:00: למה זו ההגדרה לאדישות לסיכון? למיטב זיכרוני, לא ככה הגדרנו אדישות בחלק הראשון של הקורס.


4.) חלק חמישי, א-סימטריה באינפורמציה, שוק הלימונים, דקה 06:00: למה PH=2000, PL=1000? זה הסבר אינטואיטיבי שמניח ביקוש גמיש לחלוטין (כל עוד המחיר 2000, אנשים יקנו מכוניות טובות בלי סוף), אבל לא ככה פתרנו בעיות של מונופול. מה קורה אם עקומת הביקוש בכל שוק יורדת משמאל לימין וכמות הרכבים הנמכרת גדולה?


5.) חלק חמישי, א-סימטריה באינפורמציה, שוק הלימונים, דקה 08:45: אתה טוען שבמקרה הזה התוצאה היא יעילה פארטו. אז אם הבנתי נכון, אתה מניח שאין רכבים שלא נמכרים, כי כל אדם שרוצה לקבל רכב ב-2000, מוכרים לו רכב ב-2000? כלומר, אין רכב שנשאר אצל המוכר ושלא נמכר לצרכן שרוצה לקנות. הבנתי נכון?


6.) חלק חמישי, א-סימטריה באינפורמציה, שוק הלימונים, דקה 14:00: למה E[U] מייצג את המחיר המקסימלי שהצרכנים מוכנים לשלם עבור ההגרלה? זה חוזר להנחה של אדישות לסיכון? כלומר, נניח ש-1700 זה ה – E[U], אז מכיוון שהצרכנים הם אדישים לסיכון, לתת 1700 תמורת זכות להשתתף בהגרלה של 1700 זה בסדר, כי הם אדישים, ואם הם היו שונאי סיכון אז הם היו מוכנים לתת פחות מ-1700, ואם הם היו אוהבי סיכון אז הם היו מוכנים לתת יותר מ – 1700 בשביל הזכות להשתתף בהגרלה?


ויש לי שאלה נוספת לגבי הדוגמה. נניח מקרה שבו E[U]=1599. למה במקרה הזה בהכרח לא ימכרו גם מכוניות טובות וגם רעות? זה נכון שהמוכר יפסיד שקל על כל מכונית טובה, אבל איך אפשר לדעת מראש שהרווח הכללי שלו ממכירת כל המכוניות יהיה בהכרח קטן יותר בהשוואה לאלטרנטיבות האחרות (מכירת רק הרעות, או בלי מכירה בכלל)?


7.) חלק חמישי, א-סימטריה באינפורמציה, שוק הלימונים, דקה 16:00: אני רוצה לוודא שהבנתי נכון: כשאתה מגיע למסקנה שהתוצאה שבה אין שיווי משקל שבו נמכרות גם מכוניות טובות וגם רעות היא תוצאה לא-יעילה פארטו, זה מכיוון שבתוצאה שכזו יש מכוניות טובות שלא נמכרות, אשר היו יכולות לתת רווח ממשי גם למוכר וגם לקונה (למשל, במחיר 1800)?


8.) חלק חמישי, א-סימטריה באינפורמציה, שוק הלימונים, שאלה כללית: לא הגדרנו כשל שוק. כשל שוק = תוצאה שהיא לא יעילה פארטו?


9.) חלק חמישי, א-סימטריה באינפורמציה, שוק הלימונים, שאלה כללית: למה לא התייחסנו לציפיות רציונליות במקרה שבו נמכרות גם מכוניות טובות וגם רעות?


10.) חלק חמישי, א-סימטריה באינפורמציה, שוק הלימונים, דקה 22:10: למה זה אומר את זה? כי יכול להיות שגם אם A=0.3, עדיין המוכר בכל זאת ירוויח יותר מלמכור רק מכוניות רעות? אם יש שני שיווי משקל אפשריים, מה קובע? אם A=0.3, למה זה יעיל פארטו? כי אז נמכרות כל המכוניות הטובות?


11.) חלק חמישי, א-סימטריה באינפורמציה, שוק הלימונים, דקה 23:00: השאלה של הסטודנטית היא טובה. איך אתה מגדיר את A – אחוז המכוניות הרעות בשוק (כלומר, שמוצעות למכירה) או אחוז המכוניות הרעות באופן כללי (כלומר, גם אלו שמוצעות למכירה בנוסף לאלו שסתם יושבות במוסך של המוכר)? ומהצד של הצרכן: A זה אחוז המכוניות הרעות שהצרכנים מאמינים שיש בשוק?  


12.) חלק חמישי, א-סימטריה באינפורמציה, שוק הלימונים, דקה 24:30: גם בשאלה הזו יש קאצ'. אתה אמרת שגם אם A קטן מ0.4, אז עדיין יכול להיות שנמכרות רק מכוניות רעות, אבל אז זה בעצם אומר ש – A=1. אז איך יכול להיות שבו זמנית הצרכנים מאמינים ש – A הוא ערך שקטן מ-0.4 ואז מיד עוברים להאמין ש – A=1, מכוח ציפיות רציונאליות? השאלה הזאת מתעצמת כשאתה טוען מספר דקות לאחר מכן ש - A הוא אקסוגני. 


13.) חלק חמישי, א-סימטריה באינפורמציה, שוק הלימונים, דקה 28:40: "A הוא אקסוגני". A הוא אקסוגני רק לצרכנים, לא? הרי המוכר יכול לקבוע כמה A יהיה. אם הוא מוכר רק מכוניות רעות, אז הוא קובע ש – A יהיה שווה ל – 1. במקרה שאתה מתאר, שבו A קטן מ – 0.4, אז יכולים להיות שני שיווי משקל, ואז או ש-A קטן מ-0.4 או ש – A שווה ל – 1, ואז בבירור הוא לא אקסוגני, כי הוא נקבע על ידי כוחות השוק והמודל. איפה אני טועה?


תודה רבה!


דניאל


ניר חן
הטכניון

היי דניאל,

1) זאת שאלה טובה. האינטואיציה אומרת שהכלל שנתת נכון רק כאשר MC עולה ברציפות אצל שתי הפירמות ובנוסף עקומת הביקוש יורדת ברציפות עם המחיר. במקרים אחרים (במיוחד במקרים לא רציפים) זה בוודאות לא תמיד נכון.

2) כשמזהים שלפירמה מסוימת יש את הכוח "להעיף" את הפירמה השנייה מהשוק. זה מאוד תלוי בפונקציות ולא נכון רק למקרים שציינת. זה כמובן מגיע עם הניסיון והתרגול.

3) זאת תוצאה ולא הנחה. פרט שאדיש לסיכון הוא בעל פונקציית תועלת ליניארית ולכן מסתכל על רק תוחלת ההגרלה.

4) לא מדובר במקרה עם עקומת ביקוש שיורדת משמאל לימין אלא מקרה שבו יש "הרבה" קונים שמוכנים לשלם מחיר של 2000 על מכונית טובה. לכן לא ייתכן שהמחיר יהיה נמוך מ-2000 (נגיד 1980, כי אז יהיה קונה שיהיה מוכן לשלם 1981). אותו הסבר על מכונית לא טובה.

5) תוצאה יעילה פראטו היא תוצאה בה כל רכב ששווה יותר לקונה מאשר למוכר עובר בעלות. אם רכב שווה אותו דבר לשניהם, זה לא משנה מבחינת יעילות פראטו האם הרכב נמכר או לא.

6) בדיוק. ניסחת את זה טוב.

ולמה שמוכר בעל מכונית טובה ימכור מכונית טובה ב-1599 אם היא שווה לו 1600? אף אחד לא אוהב להפסיד.

7) כן. בהמשך למה שרשמתי בסעיף 5.

8) הגדרת כבר במבוא לכלכלה א' :) אכן תוצאה שהיא לא יעילה (פראטו).

9) לא כל כך הבנתי את השאלה. 

10) אם A=0.3 , תוחלת ההגרלה עבור הקונים תהיה כל כך נמוכה כך שהמחיר המקסימלי שהקונים יהיה מוכנים לשלם על מכונית (לא ידועה) תהיה נמוכה יותר מהמחיר שבו מוכר עם מכונית טובה יהיה מוכן למכור אותה.
לא תהיה הסכמה בין המוכר לקונה ולכן לא תתבצע עיסקה = מכוניות טובות לא ימכרו.

11 + 12) הגדרתי בתחילת הסרטון את A כאחוז המכוניות הרעות בשוק וב-1 מינוס A את אחוז המכוניות הטובות הנמכרות בשוק.
כל המכוניות בשוק מוצעות למכירה (לא הגדרתי מקרה שבו חלק מהמכוניות יושבות במוסך). 
בשביל שיתקיים שיווי משקל שבו נמכרות מכוניות טובות, תוחלת ההגרלה עבור הקונה צריכה להיות מספיק גבוהה כדי שהוא יציע מחיר הגבוה מ-1600 ואז המוכר יסכים למכור את המכונית הטובה. כאשר A קטן מ-0.4, מצב זה לא מתקיים ולכן נמכרות רק מכוניות רעות בשוק. במקרה הזה A עדיין קטן מ-0.4 (נגיד 0.3) אבל הציפיות של הקונים מתייחסות לכך שנמכרות רק מכוניות רעות. מקווה שהבנת.

13) בהמשך לסעיף הקודם - אתה מתבלבל לשווא לגבי ההגדרה של A. 
A הוא שיעור המכוניות הרעות בשוק המוצעות למכירה.
גם במצב שבו נמכרות רק מכוניות רעות, עדיין A לא משתנה. פשוט במחיר שמציע הקונה לא משתלם למוכר למכור מכונית טובה. 


דניאל
האוניברסיטה העברית

קודם כל תודה רבה :)


לא הבנתי את התשובה לשאלה 10. מצאנו שכאשר A=0.3, התוחלת של ההגרלה גבוהה מ-1600. למה שמוכרים בעלי מכוניות טובות לא ירצו למכור את הרכבים שלהם במקרה כזה? ולכן, למה כאשר A=<0.4, עדיין יכול להתקיים גם שיווי משקל שבו נמכרות מכוניות טובות ורעות וגם שיווי משקל שבו נמכרות מכוניות רעות בלבד? איך יכול להיות שהקונים יגיעו ל"תוחלת ההגרלה עבור הקונים תהיה כל כך נמוכה כך שהמחיר המקסימלי שהקונים יהיה מוכנים לשלם על מכונית (לא ידועה) תהיה נמוכה יותר מהמחיר שבו מוכר עם מכונית טובה", כשהראנו שהתוחלת הזו גדולה מ-1600 כאשר A<0.4? איך אנחנו יכולים "לנחות על נקודה שבה השיווי משקל שווה 1000" (דקה 25:15)?


 


×