שוב שלום,
מה שלומכם?
כמו הסטודנטים במרתון בבן גוריון, גם לי יש לי לא מעט שאלות בנוגע לחלק החמישי. או שהוא לא היה ברור, או שאני לא הייתי מרוכז. כך או כך, אשמח להתייחסותכם :)
1.) חלק רביעי, אוליגופול, מודל סטקלברג: עבור אותה שאלה בדיוק, כשאנחנו עוברים ממודל קורנו למודל סטקלברג, האם הפירמה שנהייתה מובילה תמיד תרצה לייצר כמות שווה או גדולה יותר במודל סטקלברג בהשוואה לכמות שהיא בחרה לייצר במודל קורנו? כלומר, האם יכול להיות מצב שבו המעבר למודל סטקלברג יגרום לפירמה שנהייתה מובילה לייצר דווקא כמות קטנה יותר?
2.) חלק רביעי, אוליגופול, מודל ברטרנד, דקה 15:00: הפתרון של להתייחס לפירמה 1 כמונופול. מה נורות האזהרה שצריכות לגרום לי להבין שהפתרון עלול להיות פתרון של מונופול? כשהכמויות תלויות ויורדות במחיר? כשהעלות השולית של פירמה אחת קטנה מהעלות השולית של הפירמה השנייה?
3.) חלק חמישי, א-סימטריה באינפורמציה, שוק הלימונים, דקה 05:00: למה זו ההגדרה לאדישות לסיכון? למיטב זיכרוני, לא ככה הגדרנו אדישות בחלק הראשון של הקורס.
4.) חלק חמישי, א-סימטריה באינפורמציה, שוק הלימונים, דקה 06:00: למה PH=2000, PL=1000? זה הסבר אינטואיטיבי שמניח ביקוש גמיש לחלוטין (כל עוד המחיר 2000, אנשים יקנו מכוניות טובות בלי סוף), אבל לא ככה פתרנו בעיות של מונופול. מה קורה אם עקומת הביקוש בכל שוק יורדת משמאל לימין וכמות הרכבים הנמכרת גדולה?
5.) חלק חמישי, א-סימטריה באינפורמציה, שוק הלימונים, דקה 08:45: אתה טוען שבמקרה הזה התוצאה היא יעילה פארטו. אז אם הבנתי נכון, אתה מניח שאין רכבים שלא נמכרים, כי כל אדם שרוצה לקבל רכב ב-2000, מוכרים לו רכב ב-2000? כלומר, אין רכב שנשאר אצל המוכר ושלא נמכר לצרכן שרוצה לקנות. הבנתי נכון?
6.) חלק חמישי, א-סימטריה באינפורמציה, שוק הלימונים, דקה 14:00: למה E[U] מייצג את המחיר המקסימלי שהצרכנים מוכנים לשלם עבור ההגרלה? זה חוזר להנחה של אדישות לסיכון? כלומר, נניח ש-1700 זה ה – E[U], אז מכיוון שהצרכנים הם אדישים לסיכון, לתת 1700 תמורת זכות להשתתף בהגרלה של 1700 זה בסדר, כי הם אדישים, ואם הם היו שונאי סיכון אז הם היו מוכנים לתת פחות מ-1700, ואם הם היו אוהבי סיכון אז הם היו מוכנים לתת יותר מ – 1700 בשביל הזכות להשתתף בהגרלה?
ויש לי שאלה נוספת לגבי הדוגמה. נניח מקרה שבו E[U]=1599. למה במקרה הזה בהכרח לא ימכרו גם מכוניות טובות וגם רעות? זה נכון שהמוכר יפסיד שקל על כל מכונית טובה, אבל איך אפשר לדעת מראש שהרווח הכללי שלו ממכירת כל המכוניות יהיה בהכרח קטן יותר בהשוואה לאלטרנטיבות האחרות (מכירת רק הרעות, או בלי מכירה בכלל)?
7.) חלק חמישי, א-סימטריה באינפורמציה, שוק הלימונים, דקה 16:00: אני רוצה לוודא שהבנתי נכון: כשאתה מגיע למסקנה שהתוצאה שבה אין שיווי משקל שבו נמכרות גם מכוניות טובות וגם רעות היא תוצאה לא-יעילה פארטו, זה מכיוון שבתוצאה שכזו יש מכוניות טובות שלא נמכרות, אשר היו יכולות לתת רווח ממשי גם למוכר וגם לקונה (למשל, במחיר 1800)?
8.) חלק חמישי, א-סימטריה באינפורמציה, שוק הלימונים, שאלה כללית: לא הגדרנו כשל שוק. כשל שוק = תוצאה שהיא לא יעילה פארטו?
9.) חלק חמישי, א-סימטריה באינפורמציה, שוק הלימונים, שאלה כללית: למה לא התייחסנו לציפיות רציונליות במקרה שבו נמכרות גם מכוניות טובות וגם רעות?
10.) חלק חמישי, א-סימטריה באינפורמציה, שוק הלימונים, דקה 22:10: למה זה אומר את זה? כי יכול להיות שגם אם A=0.3, עדיין המוכר בכל זאת ירוויח יותר מלמכור רק מכוניות רעות? אם יש שני שיווי משקל אפשריים, מה קובע? אם A=0.3, למה זה יעיל פארטו? כי אז נמכרות כל המכוניות הטובות?
11.) חלק חמישי, א-סימטריה באינפורמציה, שוק הלימונים, דקה 23:00: השאלה של הסטודנטית היא טובה. איך אתה מגדיר את A – אחוז המכוניות הרעות בשוק (כלומר, שמוצעות למכירה) או אחוז המכוניות הרעות באופן כללי (כלומר, גם אלו שמוצעות למכירה בנוסף לאלו שסתם יושבות במוסך של המוכר)? ומהצד של הצרכן: A זה אחוז המכוניות הרעות שהצרכנים מאמינים שיש בשוק?
12.) חלק חמישי, א-סימטריה באינפורמציה, שוק הלימונים, דקה 24:30: גם בשאלה הזו יש קאצ'. אתה אמרת שגם אם A קטן מ0.4, אז עדיין יכול להיות שנמכרות רק מכוניות רעות, אבל אז זה בעצם אומר ש – A=1. אז איך יכול להיות שבו זמנית הצרכנים מאמינים ש – A הוא ערך שקטן מ-0.4 ואז מיד עוברים להאמין ש – A=1, מכוח ציפיות רציונאליות? השאלה הזאת מתעצמת כשאתה טוען מספר דקות לאחר מכן ש - A הוא אקסוגני.
13.) חלק חמישי, א-סימטריה באינפורמציה, שוק הלימונים, דקה 28:40: "A הוא אקסוגני". A הוא אקסוגני רק לצרכנים, לא? הרי המוכר יכול לקבוע כמה A יהיה. אם הוא מוכר רק מכוניות רעות, אז הוא קובע ש – A יהיה שווה ל – 1. במקרה שאתה מתאר, שבו A קטן מ – 0.4, אז יכולים להיות שני שיווי משקל, ואז או ש-A קטן מ-0.4 או ש – A שווה ל – 1, ואז בבירור הוא לא אקסוגני, כי הוא נקבע על ידי כוחות השוק והמודל. איפה אני טועה?
תודה רבה!
דניאל
